כמו אבן מתגלגלת - היסטוריה מקוצרת של הרוק

רוק הוא נוזל המופרש בחלל הפה כחלק מתהליך עיכול המזון. אך זוהי גם סוגה מוזיקלית בעלת מקום חשוב ומשמעותי בתרבות הפופולרית של תרבות המערב מאמצע המאה ה-20 ואילך.

מגוון להקות ואמני רוק מכל הזמנים

המאפיינים העומדים בבסיס מוזיקת הרוק הם הרכב המכיל בתוכו בס חשמלי, גיטרה חשמלית ומערכת תופים (ולעיתים כלי מקלדת), שירים קצרים באורך 2-4 דקות ומשקל 4\4. זאת למרות שסגנון הרוק התפצל במרוצת השנים לעוד מאות תתי-ז'אנרים המכילים את המאפיינים של הרוק הטהור בנוסף למאפיינים המזוהים אתם בלבד המבדילים אותם משאר הסוגות ברוק. לכן כל כך קשה להגדיר במדויק מהו רוק.

כדי להבין כיצד הרוק התפצל לכל כך הרבה ז'אנרים עצמאיים, יש להבין איך הוא נוצר: אבי הרוק הוא הבלוז, שהתפתח בדרום ארצות הברית על ידי מוזיקאים שחורים בתחילת המאה ה-20. הוא התבסס על הסולם הפנטטוני (סולם בעל חמישה צלילים שמקורו במוזיקה מזרח אסיאתית ואפריקאית), על תבנית קבועה באורך 12 תיבות ובוצע בשירה בליווי גיטרה או בנג'ו בלבד. מטרתו העיקרית של הבלוז הייתה להביע את הסבל של האוכלוסייה השחורה בארצות הברית באותה תקופה (בלוז, מהמילה blue=כחול, עצוב), שעד אמצע המאה ה-19 חייתה בעבדות ולאחר מכן סבלה מגזענות מצד הלבנים (בעיקר בדרום ארצות הברית). אמנים בולטים מתקופה זו היו רוברט ג'ונסון, האולין וולף, למון ג'פרסון "העיוור", וליד בלי.

בשנות ה-40 וה-50 החלה המהפכה החשמלית במוזיקה בכלל ובבלוז בפרט. הגיטרה החשמלית נכנסה לשימוש בעיבודים חשמליים לשירי הבלוז וכך הפכה לכלי סטנדרטי בסצנת הבלוז. אליה הצטרפה מערכת התופים, שכבר הייתה בשימוש נפוץ בתזמורות סווינג ובג'אז, וגיטרת הבס החשמלית (שימשה תחליף לקונטרבס המסורבל שבו השתמשו הרכבי ג'אז וסווינג עד כה). כך נוצר הבסיס להרכב הרוק המוכר לנו. ואכן התפתחויות אלה הובילו ללידתו של הרוק אנד רול, או רוק'נרול, שהיה אחיו הצעיר והשמח של הבלוז. הרוק'נרול שימש כמוזיקה לריקודים במועדונים והתחבב במהירות על בני הנוער בארצות הברית, בבריטניה ובאירופה. באותה עת החלו לפעול מוזיקאים משפיעים שהניחו את אבן הפינה לפריחתו של הרוק כמו אלביס פרסלי, צ'אק ברי, באדי הולי וג'ון לי הוקר. חשוב לציין שרוב המוחלט של יוצרי הרוק'נרול היו לבנים, וזאת למרות ששורשיה של המוזיקה הגיעו מהשחורים. תופעה זו צפויה להמשיך לאורך כל ההיסטוריה של הרוק.

בעשור הבא הרוק הגיע לשיא פריחתו היצירתית. ניתן לזקוף זאת לזכותה של להקת "החיפושיות" שבתחילת

שנות השישים צברה פופולאריות עצומה בזכות המוזיקה הקלילה והקצבית שיצרו (כמדומני, רוק'נרול טהור). באמצע העשור מאסו החיפושיות בהופעות באצטדיונים מול בני נוער צווחניים והשקיעו את רוב זמנם במציאת דרכי ביטוי חדשות באמצעים שונים. כך הם ולהקות נוספות כמו האבנים המתגלגלות, פינק פלויד, קצפת וג'פרסון איירפליין לקחו השראה ממוזיקת עולם בכלל וממוזיקה הודית בפרט וביצעו ניסויים בכלים אלקטרוניים שונים, נגינת הקלטות בהילוך אחורי, ואפקטים ובכך הביאו לעולם את ז'אנר הרוק הפסיכדלי. רצונם של האמנים להביע את עצמם בדרכים שונות הביא לפריחה יצירתית שלא נראתה מעולם בתולדות המוזיקה. תוך כעשור נוצרות עשרות ז'אנרים חדים של רוק. הסוגות החשובות שהתפתחו באותה תקופה הן רוק מתקדם, הבי מטאל, גלאם רוק, רוק דרומי ופאנק.

בשנות ה-80 נפסק שצף הניסיוניות במוזיקה עקב משבר כלכלי ומרבית הלהקות משנות ה-70 הכפיפו את סגנונם לזו של המוזיקה הפופולארית על ידי שימוש בסינתיסייזרים וכלים אלקטרונים על מנת לשרוד בשוק המוזיקה (לדוגמה: להקת yes שניגנה בעבר רוק מתקדם פנתה בשנות ה-80 לפופ). אך שנות ה-80 הביאו איתן שני זרמים בעלי השפעה ברוק: האחד הוא פוסט-פאנק (נקרא גם "גל חדש"), שהתפתח מהפאנק. הפוסט פאנק מתאפיין במפעם מהיר, בס מונוטוני אך יותר מכל באווירה אפלה ובליריקה עגמומית. הזרם השני הוא "הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי" המאופיין בנגינה מהירה, בקול עוצמתי של הסולן ובטקסטים אפלים שנחשבו ל"לא חינוכיים".

כדאי גם לציין (אבל זה באמת לא הכרחי) את להקות השיער האמריקאיות, ביניהן "גאנס אנד רוזס", "מוטלי קרו" ובון ג'ובי. סגנונן של להקות השיער הוא הראוותני ביותר שידע הרוק מימיו: חברי להקות אלה האריכו את שיערם וריססו אותו בספריי שיער כמיטב האופנה של שנות ה- 80 ונפנפו בו בהופעות, לבשו מכנסי עור, שמו איפור ושרו פזמונים קליטים בהשפעת הפופ. הם ייצגו את המרדנות והזלזול במוסכמות שאיתם הרוק מזוהה גם כיום, ובזכותם (בגללם) הסיסמה "סקס, סמים ורוק'נרול" הפכה לרלוונטית מתמיד בשנות ה-80.

שנות ה-90 היוו במובן מסוים ניגוד מוחלט ללהקות השיער והמטאל של שנות ה-80. אפשר לראות זאת לדוגמה בתחיה מחודשת, קטנה אך מכובדת, של הרוק המתקדם, ובסגנון המטאל הסטנדרטי של שנות ה-90, התראש מטאל, שבניגוד לדגש על מראה חיצוני ששמו להקות השיער שניגנו מוזיקה קליטה, התמקד יותר ביכולות נגינה וירטואוזיות ושיריו עסקו בנושאים לא פופולאריים (כמו פוליטיקה).

אחד משני הז'אנרים החשובים ביותר ברוק בשנות ה-90 הוא הגראנג' שצמח בסיאטל שבארצות הברית על ידי ארבע להקות שעמדו בראש החנית של הסוגה: נירוונה, פרל ג'אם, אליס אין צ'יינס וסאונדגרדן. שמו של הגראנג' (לכלוך וטינופת בסלנג אמריקאי) מגיע מהצליל המלוכלך של הגיטרות, שהופק באמצעות שינוי שיטת הנגינה בגיטרה עם הדיסטורשן כפי שהיה מקובל עד כה בפאנק. הז'אנר החשוב השני שצמח בשנות ה-90 הוא הרוק האלטרנטיבי, שלמעשה מכיל בתוכו מגוון רחב של סגנונות, שהמכנה המשותף ביניהם הוא חוסר ההתאמה לזרם במוזיקה שהיה מקובל באותה תקופה. ואף על פי כן להקות רוק אלטרנטיבי כמו רדיוהד, סוניק יות', R.E.M ומאזי סטאר צברו קהל מעריצים נלהב ורחב.

למרות הגיוון של שנות ה-90, הרוק מעולם לא חזר לאותה פופולאריות שהייתה בתור הזהב שלו בשנות ה-60 וה-70, הסיבה לכך בין היתר היא שז'אנרים אחרים תפסו את מקומו במצעדי הלהיטים כמו היפ-הופ, אלקרטרו פופ ולאחרונה גם רגאטון. אך עדיין קיימים הרכבים המבצעים ומנגנים רוק אלטרנטיבי (אך עם נטייה לפופ) כמו "פאניקה! בדיסקו", גוסיפ, וגורילז. כמו כן ישנה תופעה שנויה במחלוקת בקרב חובבי הרוק של חזרה לעבר. כלומר, הרכבים מבצעים שירים בסגנונות הרוק של שנות ה-60 וה-70 כמו טיים אימפלה, קינג גיזרד אנד דה ליזרד וויזרד, הצ'אטס ולאחרונה צצה להקה חדשה הנשמעת כמעט כמו הלהקה המיתולוגית לד זפלין, גריטה ואן פליט. התופעה מעלה חילוקי דעות משום שאפשר להבין ממנה שהרוק מפסיק להתפתח ונאחז בתהילת העבר במטרה לשרוד את נפילתו.

כמובן, שאם אמן אוהב את הרוק של פעם אז מן הראוי שינגן את מה שגורם לו לאושר ולסיפוק יצירתי. אך כדי שיוכל להיבדל מענקי העבר שהשפיעו עליו, האמן חייב בסופו של דבר להתנסות ולמצוא את הצליל הייחודי שלו. על אף שחברות התקליטים נמנעות מלקיחת סיכונים יצירתיים ולכן לרוב לא תומכות באמנים שלא מוכנים להפיק מוזיקה קלילה וקליטה יותר. אך כיום בעידן הדיגיטלי, כל אמן בעל השאיפות והרעיונות הכי משונים יכול להפיץ את המוזיקה שלו באתרים שונים, ולכן המוזיקה כיום נגישה יותר לקהל הרחב מאי פעם. לכן אין להתלונן שהמוזיקה של היום פחות טובה (למרות שלדעתי האישית ישנם אמני היפ הופ טובים וראויים), ולהזיל דמעה על תהילתו האבודה של הרוק. כל מה שצריך לעשות זה לחפש באתרים המכילים מאגרים של מוזיקה מכל העולם ומכל הסגנונות ולאמנים לפי הטעם האישי.

מוזיקת הרוק בוערת בעצמותיכם? אתם חולמים להיות מסוגלים לנגן כמו הלהקה האהובה עליכם? או שאתם מוקסמים מהרעיון של לנגן וליצור מוזיקה בעצמכם? בבית הספר למוזיקה "רוקסקול" תוכלו להתחיל ללמוד לנגן בכלים המזוהים עם הרוק כמו גיטרה חשמלית, גיטרה קלאסית, תופים ופסנתר. ואם אתם בכלל שואפים להיות זמרים מיומנים מתקיימים אצלנו גם שיעורי פיתוח קול לזמרים וזמרות. ואם אתם אניני טעם ומתעניינים יותר במוזיקה אלקטרונית ובתחום התקליטנות, התווספו לאחרונה שיעורי די-ג'יי, אבלטון לייב וגם יצירת מוזיקה באולפן על ידי הקלטת כלים חיים. כל השיעורים הללו מתקיימים בסביבה תומכת ומכילה והתלמידים מודרכים על ידי צוות המורים המנוסה והקשוב. הלמידה תתנהל בהתאם ליכולותיו וטעמו האישי של התלמיד במטרה ליצור חוויה לימודים מעשירה, מהנה ומעצימה.